פסק-דין בתיק עפ"ג 1850-12-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 48079-05-11 (בימ"ש שלום ברמלה) במכירת הירואין לסוכנת משטרתית סמויה ובתיווך במכירת הירואין לסוכנת משטרתית סמויה, ונידון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי, ל- 3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח, נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חצי שנה בפועל וחצי שנה על תנאי ומכשיר הטלפון הנייד שלו חולט.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וגובה הקנס, והטענות העיקריות בפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע שהמערער קיבל רווח כספי מהתיווך במכירת הסם ולא התחשב במידה הראויה בכך שמדובר היה בסוכנת משטרתית שהדיחה את המערער לבצע את העבירות בשתי ההזדמנויות ולא רק בהזדמנות הראשונה שכן בהזדמנות השניה הוא פעל על פי המידע שמסרה לו בהזדמנות הראשונה.

ב"כ המערער לא מקל ראש בעברו הפלילי של המערער, אך טוען שאין בעברו הפלילי עבירות סמים וכן הוא מצביע בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו על עונשי מאסר לתקופות קצרות מזו שהוטלה על המערער אשר הוטלו על נאשמים שהורשעו במכירת סמים ו/או בתיווך בהם למרות שעברם הפלילי היה מכביד מזה של המערער וכלל גם הרשעות בעבירות סמים.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשים שהוטלו על המערער ומצביעה במיוחד על עברו הפלילי של המערער שכולל עבירות רכוש ואלימות חמורות, אשר בגינן ריצה המערער מספר עונשי מאסר והיום הוא מרצה עונש מאסר נוסף בחופף לעונש המאסר נושא הערעור.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא אכן טעה כאשר קבע שהמערער קיבל 50 ש"ח בקשר לתיווך במכירת ההירואין שתיווך לסוכנת המשטרתית הסמויה שכן נתון זה נמחק מכתב האישום המתוקן. כך גם צודק ב"כ המערער שבימ"ש קמא היה צריך לזקוף לקולת העונש את העובדה שהמערער פעל מתוך הסתמכות על נתונים כוזבים שנמסרו לו על ידי הסוכנת המשטרתית גם באירוע השני ולא רק באירוע הראשון.

בימ"ש קמא זקף לקולת העונש את היותה של הסוכנת המשטרתית "סוכנת מדיחה" ואין בעובדה שהיתה כזו בשתי ההזדמנויות ולא רק בהזדמנות הראשונה כדי להקל מעונש המאסר שהוטל על המערער.

בימ"ש קמא התייחס, ובצדק, לחומרת התנהגותו של המערער אשר מכר ותיווך במכירה של סם מסוכן מסוג הירואין, גם אם הוא לא היה בעלים של הסם, אך ידיעתו בדבר מקור הסם יש בה כדי להחמיר עמו.

בימ"ש קמא זקף, ובצדק, לחובתו של המערער את עברו הפלילי, כפי שמפורט בסעיף 9 לגזר הדין והוצג בפנינו, והגם שאיננו כולל הרשעות קודמות בעבירות סמים, למעט החזקת סם לשימוש עצמי, הרי העבירות הקודמות בהן הורשע המערער יוצרות בסיס להנחה שחלקן נעברו על מנת לממן צריכת סמים שכן המערער עצמו מודה שהוא משתמש בסמים, גם אם לא נתפסו בחזקתו עובר למעצרו.

לאור כל האמור לעיל, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה בכל הקשור לעבירות של סחר בסמים ותיווך בהם, ומתחשב במידה הראויה בכל הנסיבות לחומרה ולקולא שהיו בפני בימ"ש קמא והוצגו גם בפנינו.

כך גם עונש הקנס שהוטל על המערער איננו חורג ממדיניות זו וגם הוא מתחשב במידה הראויה בכל השיקולים לקולא ולחומרה.

עם זאת, אנו דוחים תחילת תשלום הקנס בתנאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא ליום 2.9.12.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב טבת תשע"ב, 17/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.